מה מבדיל מנהל בינוני ממנהל מצוין?

תובנה ראשונה:

לא הכישורים, לא הניסיון – אלא שאלה אחת פשוטה: למה?

•   כמנהלת עם ניסיון של 35 שנה, אני יכולה לומר בביטחון, השאלה שהכי חשוב לשאול היא למה? למה אני עושה את מה שאני עושה?

אם עניתם – תשאלו שוב. ולא סתם – תשאלו את עצמכם את השאלה הזו לפחות 5 פעמים, עד שתגיעו לשורש של העשייה שלכם.

•   סימון סינק דיבר על זה במודל ״מעגל הזהב״:

1. למה – מה התכלית של מה שאני עושה?
2. איך – איך אני מיישם את זה בפועל?
3. מה – מה אני עושה ביומיום ?

•   רוב המנהלים מתחילים מ-׳מה׳ – אבל המנהיגים הגדולים באמת יודעים להתחיל מה ׳למה׳

אתן דוגמה : מה עשיתי כשניהלתי בית ספר:

למה? בית הספר קיים כדי לעזור לתלמידים לפתח חשיבה עצמאית, להיות מוכנים לעולם משתנה, ולצמוח כאנשים בעלי משמעות, אחריות ויכולות רגשיות וחברתיות.

איך? יצרנו למידה מבוססת חקר, בנינו קהילה תומכת, שילבנו טכנולוגיה חינוכית וחינוך לערכים ולמיומנויות עתיד – לא רק ציונים, אלא גם אמפתיה, עבודת צוות, סובלנות, קבלת השונה ,ועוד

מה? לימדנו מקצועות כמו מתמטיקה, מדעים ושפות – ·תוכניות העשרה,  פעילויות מחוץ לכיתה – מיזמים קהילתיים, פרויקטים טכנולוגיים,

כשה ׳למה׳ ברור – גם התלמידים, גם ההורים וגם המורים מתחברים, וההצלחה מגיעה.

•   מנהלים מצוינים לא שואלים רק מה צריך לעשות – הם שואלים למה. רוצים להיות מנהיגים אמיתיים? תתחילו מהלמה.

אז מה מבדיל מנהלים מצויינים  ממנהלים בינוניים?

תובנה שנייה:

הדבר השני שלדעתי מבדיל מנהל מצויין למנהל בינוני היא תפיסת התפקיד שלו. האם אתה מנהל או מנהיג. את ההבחנה עשיתי בסרטון אחר.  אבל דווקא כאן אני מתייחסת למנהל כמנהיג. ולכן,  אם אתה הולך להנהיג תנהיג, הכל תלוי בך . הכל באחריותך. בין אם יאהבו אותך או לא. אתה חייב להאמין שאתה יכול לעשות. מנהיגים הופכים את הבלתי אפשרי לאפשרי. אני אתן דוגמא: 

על מערכת היחסים בין הנהלת בית הספר לוועד ההורים

יש מערכות יחסים שבתחילת הדרך נראות כמו משימה בלתי אפשרית.
כשהייתי מנהלת, מערכת היחסים שלי עם ועד ההורים הייתה מתוחה, טעונה, כמעט בלתי ניתנת לגישור.  כל שיחה הרגישה כמו מאבק, כל החלטה הפכה לזירת התגוששות, והלב שלי – שהיה מלא כוונה טובה – נשחק מול קירות של חשדנות, תסכול וחוסר הבנה.

אבל עמוק בפנים, ידעתי:  אי אפשר לחנך ילדים כשיש נתק בין המבוגרים שמובילים אותם.

אז בחרתי לעשות את מה שלא קל – אבל נכון:

• להקשיב באמת, גם כשכאב.
• לשים את האגו בצד, ולפנות מקום לסקרנות.
• לזהות שמאחורי הביקורת – יש דאגה.
• ולהפסיק לפחד מהשאלות – ולהתחיל להזמין שותפות.

לאט, לאט עם הרבה כנות, עקביות, ושקיפות – נבנתה מערכת יחסים חדשה.
של אמון – כי אין חינוך בלי אמון.
של כבוד – כי כל אחד מאתנו רואה זווית שונה.
ושל אהבה משותפת לדבר האמיתי – הילדים.

היום אני יודעת:
כשהורים ומנהלים מפסיקים להילחם על שליטה –  ומתחילים לפעול מתוך שותפות ערכית –
נפתחות דלתות שבלתי אפשרי לפתוח לבד.

בהזדמנות הזו אני רוצה להגיד תודה לוועד ההורים שהיה איתי ולהורים כולם שליוו אותי ואיתם גם אני צמחתי.

מה מבדיל מנהלים מצויינים  ממנהלים בינוניים?

תובנה שלישית:

הדבר השלישי שמבדיל בין מנהל מצויין לבינוני זו היכולת להשתמש בחוכמה במשאבים הקיימים ללא מציאת תירוצים, כאלה יש למכביר.  מכירים את אלה כשאתה מציע פתרון או אומר מה כדאי לעשות הם תמיד ימצאו לומר , למה לא! . מנהל מצויין יגייס בנחישות לפעולה את הסובבים אותו. הוא יעמוד מולם וישאל מה יש לנו לעשות בעניין. יש ביטוי שאימצתי לאורך השנים גם כשקשה. כשמשהו בא ואומר אי אפשר ואין כסף ואין ואין אני אומרת נו אז מה? מה עכשיו?

תמיד אני נזכרת במפגש שהיה לי פעם שלימד אותי המון גם על עצמי.

כשהייתי למול פרויקט מאוד גדול ללא כסף נגשתי לבקש עזרה משותפים. אחד מהם אמר לי .

טל תגידי איפה את רוצה להיות בהצלחה או בתירוצים . ואני אמרתי בהצלחה . והוא ענה לי יופי אז קומי ותצליחי . וכך היה.

בכלל לפעמים הקונספט הזה שיש רק דרך אחת או שהאפשרויות מוגבלות הוא מה שמונע מאתנו לגלות יצירתיות בפתרון בעיות. בNLP למדתי שלכל בעיה יש לפחות 5 פתרונות ויש כאלה שיגידו לפחות 20 ואני אומרת העיקר שלא נתקעים בתשובה השנייה או השלישית…

לסיום,

לאחר שנים של ניהול וליווי מנהלים אוכל לומר שאלה תובנות בסיסיות שאני רכשתי. מיותר לציין שכל מנהל חווה דהרים אחרת. החיים סוביקטיביים ובכל זאת ממליצה להביט , לשאול, לתהות ובהחלט להתייחס להוסיף וללמד אותי מנסיונכם.

אודה מראש לכל תובנה נוספת .

טל